רפלקציה
נושא הפרוייקט שלי עסק בנושא שאני מזדהה איתו מאוד, הפחד לאכזב והפחד מחוסר שלמות, לכן העבודה עליו הייתה לי נוחה.
כאשר אדם מתחבר למה שהוא עושה, בין אם זאת עבודה, מערכת יחסים או במקרה זה- אומנות, יותר נוח לו להנות מהתהליך ולבטא את עצמו.
תהליך המחשבה על הסטים בא לי יחסית בקלות, שכן היו לי תמונות מוכנות בראש עוד מההתחלה, אך לא אופשר לי להשלים את כל הסטים ולתקן את הקודמים.
במהלך ימי הצילום דאגתי לדאוג למצולמים שלי לכיבוד, סיפרתילהם את נושא העבודה ואת הרקע לדמויות שלהם, סיפרתי להם את הקשר שלי לנושא ודאגתי שירגישו הכי בנוח שאפשר כדי שאוכל להביא את התמונות הכי מדוייקות ודומות למה שדמיינתי בראש (דבת שיצא בפועל רק בסט ה3 והאחרון). אילו הייתה לי את האפשרות להמשיך בתהליך הצילום והפרוייקט, הייתי לוקחת שיעור אחד חשוב וזה ההשפעה של הפרטים הקטנים על הפריים.
בין אם זה תמרור ברקע, התכשיטים על המצולמת או אפילו השעה ביום שצילמתי- לכל גורם כזה יש השפעה עצומה על התוצר הסופי ולמדתי שיש לחשוב על כך ולתכנן את הפרטים הללו מראש.
אילו הייתי ממשיכה עם הפרוייקט, הייתי מנסה להביא את הרעיונות הרבים שהיו לי לכדי ביטוי. הייתי רוצה לצלם ילד שלא מצליח לצייר עיגול מושלם לאחר ניסיונות רבים, שחקן פוטבול הלוקח משכחי כאבים על מנת להוביל את קבוצתו לניצחון, חייל קרבי מעוטר בתארים אך לא מסופק, בלרינה מחייכת מבעד לדמעות ועוד פריימים רבים שהיו לי בראש ולא יצא לי להוציא לפועל השנה.
אך זהו לא הסוף, אולי זו השנה האחרונה שלי במגמת צילום, אך ממש לא סיימתי עם המקצוע הזה.
הצילום הוא חלק ממני ואני רוצה להמשיך לחקור את נושא העבודה שבחרתי גם בהמשך דרכי כצלמת, נראה מה העתיד יביא איתו.